ושוב הכותרות ובאתרי החדשות מבשרות על רוחות של שלום הנושבות בצד הפלשתיני - "ברגותי: מוכן לפיוס היסטורי" (NRG), "ברגותי ל'שלום עכשיו': העם הפלשתיני מוכן לפיוס היסטורי (הארץ), "מרואן ברגותי: הפלשתינים מוכנים לפיוס היסטורי" (ynet). בקטעים שצוטטו ממכתב "פרי עטו" (כך נמסר) של ברגותי האמור להיקרא ע"י קאדורה פארס, מבכירי הפתח ונאמנו של ברגותי, בעצרת לציון 30 שנה להקמת תנועת "שלום עכשיו", נאמר בין היתר:
"אני מרוואן ברגותי, אומר לכם שאני מוכן, וכמוני הרוב המכריע של העם הפלשתיני, לפיוס היסטורי המתבסס על ההחלטות הבינלאומיות, שיבטיח שתי מדינות, פלשתינית וישראלית, שחיות זו לצד זו בביטחון ושלום".
"אנו, מנהיגי הקבוצות השונות בעם הפלשתיני, יזמנו תכנית לאומית ראשונה מסוגה בהיסטוריה של התנועה הפלסטינית, הידועה כ'מסמך האסירים'. לצד תנועת פתח, חתמו עליה גם תנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי וכן כל התנועות באש"ף".
"התכנית קובעת בצורה ברורה כי מטרת העם הפלשתיני היא הפסקת הכיבוש בשטחים שנכבשו בשנת 1967, והקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית. כמו כן, פתרון בעיית הפליטים על בסיס ההחלטות הבינלאומיות החוקיות".
פעם נוספת נופלת התקשורת הישראלית בפח של התעמולה הפלשתינית העושה שימוש מניפולטיבי במינוחים הערבים לאוזניים ישראליות, אך פרשנותם בתפיסה הפלשתינית שונה בתכלית. העמדות שמציג מרוואן ברגותי מלמדות, כי בעיניו "הפיוס ההיסטורי" אינו "פשרה היסטורית", ואין הוא שונה מהעמדות שהציג בשעתו יאסר ערפאת. בדרך דומה נהג ערפאת להעלות על נס את דרך "שלום האמיצים" והדגיש באדיקות את דבקותו בכינון "שלום צודק וכולל" ש"יבטיח ביטחון ויציבות" וב"פתרון של שתי מדינות" שיקיימו "יחסי שכנות טובה" בין העמים למען "עתיד הילדים הפלשתינים והישראלים".
דא עקא, שמשמעות "שלום האמיצים" של ערפאת הייתה מהפרשנות שייחסו לה בישראל. את המפתחות להבנת כוונותיו סיפק ערפאת בעצמו בנאומיו, באמירה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים. "שלום האמיצים", בו התהדר ערפאת, היה, לדבריו, שלום המבוסס על תוכנית השלבים, שאומצה ע"י אש"ף ב - 1974 לחיסולה של ישראל, ועל החלטות המועצה הלאומית הפלשתינית ב- 1988, שהיו הבסיס למו"מ במסגרת הסדרי הביניים. לשיבת הפליטים יועד תפקיד מכריע בפרוקה של מדינת ישראל.
הוא הדין בהצהרות השלום של מרוואן ברגותי. הוא מוכן להסכים להקמת מדינה פלשתינית בשטחי 67' לצד ישראל, ובתנאי מהותי שלא תיגרע כהוא זה זכות שיבת מיליוני הפליטים לבתיהם ולאדמותיהם בשטח מדינת ישראל. במילים אחרות - ברגותי אינו מוכן ל"פשרה היסטורית" בין מדינה פלשתינית לבין מדינה יהודית, אלא חותר להביא לחורבנה לאחר הקמת המדינה הפלשתינית באמצעות הצפתה בפליטים ובשימור "הזכות" להמשך המאבק המזוין אם ישראל תסרב לממש את זכות השיבה.
הצגת מכתב ברגותי כתפנית היסטורית הינו ביטוי לחוסר הבנה בסיסי של הקודים הפלשתיניים והליכה אחרי אחר סיסמאות ריקות מתוכן שכל תכליתן להעמיק את הפילוג בחברה הישראלית ולגייס מגזרים בתוכה להפעלת לחץ על הממשלה.
והערת אגב, "איש השלום", קדורה פארס, שיקריא את מכתב ברגותי ניצב בראש האופוזיציה בפתח לאבו מאזן. בסדרת התבטאויות בשבועיים האחרונים שיבח פארס את "פועלם" של גדודי אל-אקצה, זרוע הטרור של הפתח וקרא להפסקת המו"מ עם ישראל ולחידוש הדיאלוג והברית בין פתח לחמאס.
"אני מרוואן ברגותי, אומר לכם שאני מוכן, וכמוני הרוב המכריע של העם הפלשתיני, לפיוס היסטורי המתבסס על ההחלטות הבינלאומיות, שיבטיח שתי מדינות, פלשתינית וישראלית, שחיות זו לצד זו בביטחון ושלום".
"אנו, מנהיגי הקבוצות השונות בעם הפלשתיני, יזמנו תכנית לאומית ראשונה מסוגה בהיסטוריה של התנועה הפלסטינית, הידועה כ'מסמך האסירים'. לצד תנועת פתח, חתמו עליה גם תנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי וכן כל התנועות באש"ף".
"התכנית קובעת בצורה ברורה כי מטרת העם הפלשתיני היא הפסקת הכיבוש בשטחים שנכבשו בשנת 1967, והקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית. כמו כן, פתרון בעיית הפליטים על בסיס ההחלטות הבינלאומיות החוקיות".
פעם נוספת נופלת התקשורת הישראלית בפח של התעמולה הפלשתינית העושה שימוש מניפולטיבי במינוחים הערבים לאוזניים ישראליות, אך פרשנותם בתפיסה הפלשתינית שונה בתכלית. העמדות שמציג מרוואן ברגותי מלמדות, כי בעיניו "הפיוס ההיסטורי" אינו "פשרה היסטורית", ואין הוא שונה מהעמדות שהציג בשעתו יאסר ערפאת. בדרך דומה נהג ערפאת להעלות על נס את דרך "שלום האמיצים" והדגיש באדיקות את דבקותו בכינון "שלום צודק וכולל" ש"יבטיח ביטחון ויציבות" וב"פתרון של שתי מדינות" שיקיימו "יחסי שכנות טובה" בין העמים למען "עתיד הילדים הפלשתינים והישראלים".
דא עקא, שמשמעות "שלום האמיצים" של ערפאת הייתה מהפרשנות שייחסו לה בישראל. את המפתחות להבנת כוונותיו סיפק ערפאת בעצמו בנאומיו, באמירה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים. "שלום האמיצים", בו התהדר ערפאת, היה, לדבריו, שלום המבוסס על תוכנית השלבים, שאומצה ע"י אש"ף ב - 1974 לחיסולה של ישראל, ועל החלטות המועצה הלאומית הפלשתינית ב- 1988, שהיו הבסיס למו"מ במסגרת הסדרי הביניים. לשיבת הפליטים יועד תפקיד מכריע בפרוקה של מדינת ישראל.
הוא הדין בהצהרות השלום של מרוואן ברגותי. הוא מוכן להסכים להקמת מדינה פלשתינית בשטחי 67' לצד ישראל, ובתנאי מהותי שלא תיגרע כהוא זה זכות שיבת מיליוני הפליטים לבתיהם ולאדמותיהם בשטח מדינת ישראל. במילים אחרות - ברגותי אינו מוכן ל"פשרה היסטורית" בין מדינה פלשתינית לבין מדינה יהודית, אלא חותר להביא לחורבנה לאחר הקמת המדינה הפלשתינית באמצעות הצפתה בפליטים ובשימור "הזכות" להמשך המאבק המזוין אם ישראל תסרב לממש את זכות השיבה.
הצגת מכתב ברגותי כתפנית היסטורית הינו ביטוי לחוסר הבנה בסיסי של הקודים הפלשתיניים והליכה אחרי אחר סיסמאות ריקות מתוכן שכל תכליתן להעמיק את הפילוג בחברה הישראלית ולגייס מגזרים בתוכה להפעלת לחץ על הממשלה.
והערת אגב, "איש השלום", קדורה פארס, שיקריא את מכתב ברגותי ניצב בראש האופוזיציה בפתח לאבו מאזן. בסדרת התבטאויות בשבועיים האחרונים שיבח פארס את "פועלם" של גדודי אל-אקצה, זרוע הטרור של הפתח וקרא להפסקת המו"מ עם ישראל ולחידוש הדיאלוג והברית בין פתח לחמאס.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
